פרשת השבוע

"דבר אל בני ישראל ויקחו לי תרומה, מאת כל איש אשר ידבנו לִבּוֹ תקחו את תרומתי" (שמות כ"ה/ב'). הרש"ר הירש מבהיר מדוע כתוב "ויקחו לי תרומה" ולא מודגש "ויתנו לי תרומה". לדבריו, המשימה של נתינת תרומה מודגשת לא רק על היחיד אלא "הציבור" כולו צריך לבצע משימה חשובה זו של תרומה.

מצוות הקטורת שבפרשתינו היא אחת העבודות המרכזיות והחשובות במקדש, המדרש מגלה ש"אמר הקב"ה לישראל: מכל הקורבנות שאתם מקריבים לפני, אין חביב עלי כקטורת", וכן כתוב בזוהר שלמרות שכל הקורבנות עושים נחת-רוח לה', אין לו נחת רוח גדול מקטורת, שהיא עבודת הקודש המעולה מכולם. לכן ברגע המיוחד והמופלא שהכהן-גדול נכנס לקודש הקודשים ביום-כיפור - עסק בקטורת.

בעיה לא קלה ניצבת בפני כל שליח, רב ומנהיג קהילה - להתייחס בשווה לכל אחד ואחד מהקהילה: לעניים וקבצנים, כמו לעשירים התורמים סכומי עתק. לאנשים פשוטים וסתם עמְך, כמו לאנשים חשובים בעלי מעמד והשפעה. שכולם ירגישו בבית ואף אחד לא ירגיש פחות רצוי ומכובד מזולתו.

בפרשת "ויקהל" הפליגה התורה לתאר את רוח ההתנדבות הגדולה שנשבה בעם, עת נתבקשו לתרום לבניין המשכן. עלינו להבין מדוע פירטה התורה כל כך בעניין זה? כמו כן הכתוב משתמש בלשון "נדיב-לב", מדוע? וכי לא מספיק לומר "נדיב"?

השבת נקרא בעזרת ה' שתי פרשות שמדברות באופן כמעט מוחלט על בנייתו של המשכן ועל בגדי הכהן. התורה נותנת חשיבות עצומה לנושאים אלה שאפילו אחרי שקראנו עליהם בפרשות תרומה, תצווה וחלק מכי תשא היא עדיין יורדת לפרטי פרטים של כל חלק וחלק מביניינו של המשכן

רבות נכתב אודות ה-א' הזעירה שיש במילה "ויקרא" ע"י פרשני המקרא וסיבה העיקרית ל- א' הזעירה היא, שמשה רבנו רצה להעצים בתוכו את מידת הענווה ולהקטין מחשיבותו שלו ורצה לכתוב במקום "ויקרא" "ויקר " שהפניה אליו ע"י הבורא הייתה מקרית ללא חשיבות יתר,אך ה' פונה אליו בלשון חיבה משה,משה הכנס נא אל אוהל מועד.

חג פסח נקבע ביום נס מכת-בכורות וביום היציאה ממצרים, ט"ו בחודש ניסן, ולא ביום שלמחרתו, גם חג שביעי של פסח נקבע ביום שאירע נס בקיעת הים, שישראל עברו בחרבה והמצריים טובעו בים, כ"א בניסן ולא למחרתו, וזאת בשונה מחגי פורים וחנוכה שחוגגים אותם ביום שלמחרת סיום המלחמה, היום שבו נחו מהמלחמה,